על מנת שיתרחש חרם – הכיתה צריכה לאפשר זאת. בעוד שתופעות כמו מריבות וגילויי תוקפנות שונים יקרו באופן נורמטיבי בכל כיתה/קבוצה, חרם, הוא מופע קיצוני שדורש שיתוף פעולה אקטיבי, או פאסיבי של חלק גדול מחברי הקבוצה.
אז איך מייצרים כיתה שלא תאפשר מצב של חרם?
מה אני כמחנך/ת יכול/ה לעשות בשגרה כדי למנוע את התופעה?
יש נושאים מסויימים שאם נשלב אותם בשיח הכיתתי, הם ייצרו נורמות שלא יאפשרו לחרם לקרות.
חשוב לזכור, שכמו תמיד, אנחנו ממליצים לשאול את הכיתה ולא להטיף או להרצות – שכן הנורמות הכיתתיות, נקבעות בסופו של דבר על ידי הילדים עצמם.
1. קל יותר להחרים או לגלות אדישות לסבל של ילד שאני לא מחובר אליו רגשית
לאורך כל השנה הקפידו לייצר אינטימיות וערבוב מתמיד של זוגות וקבוצות בכיתה –
שחקו משחקים מצחיקים שמייצרים העמקת היכרות או דורשים שיתוף פעולה בקבוצה קטנה
בנוסף עודדו ילדים להכיר ולבלות עם ילדים שהם לא החברים הטובים שלהם, שאלות אפשריות שתוכלו לשאול בכיתה:
- למי קרה שהתבאסתי על מישהי/ו כי הם עשו לי פרצוף בגלל שדיברתי/שיחקתי עם ילדים אחרים? (שאלה כזאת מראה לילדים שהתנהגות כזאת נחשבת שלילית בעיני החברים לכיתה)
- למי יש בראש שם של ילד/ה שאני מעריך את זה שהם מתייחסים יפה לילדים בלי קשר אם הם חברים שלו, או מה המעמד שלו בכיתה. (שאלה כזאת ממתגת את ההתנהגות הזאת כחיובית בעיני הקבוצה)
2. דברו עם הכיתה על מה לגיטימי ומה לא לגיטימי בריב
כולנו רבים לפעמים, גם המבוגרים. אבל יש הבדל בין לכעוס, לצעוק, אפילו לדבר לא כל כך יפה, לבין להסית אחרים או להפיץ שמועות.
שאלה שתוכלו לשאול בכיתה:
- למי יש בראש ילד/ה שגם אם הוא כועס ורב עם מישהו, הוא לא גורר אחרים לתוך הריב ואני מעריך את זה אצלו (בכיתות א'-ג': "…ואני חושב שזו התנהגות יפה/ וזו התנהגות שאני אוהב") (שאלה כזאת מבהירה לילדים שבכיתה שלנו מעריכים התנהגות כזאת)
3. הציפו ודברו עם התלמידים/ות על לחץ חברתי
רוב הילדים שמשתתפים בחרם, לא באמת מעוניינים בו, אבל כשילד 'מקובל' ודומיננטי מוביל חרם החשש להתנגד לו והרצון להיות חלק מהחבורה גורמים לשיתוף פעולה. כאשר אנחנו משוחחים על כך, ילדים רואים שהם לא לבד ומקבלים כלים להתמודדות עם מצב כזה.
שאלות שתוכלו לשאול בכיתה:
- יצא לי פעם להיות נגד מישהו בעיקר כי אמרו לי, ולא כל כך כי הייתי נגדו?
- מה אתם חושבים על ילד/ה שכל פעם נגרר/ת לריבים, גם כשזה בכלל לא קשור אליו?
4. עודדו התערבות למען אחרים ומתגו זאת כהתנהגות אמיצה.
אומץ היא תכונה שילדים רבים חושקים בה. ההבנה שאם אתערב למען ילד מוחרם או דחוי, אחשב כילד אמיץ ואזכה בפידבק חיובי מהקבוצה – היא תמריץ חשוב.
שאלות שתוכלו לשאול בכיתה:
- רק להרים את היד שנראה לכמה פה זה קרה, למי יש בראש שם של ילד/ה שהתערב/ה בשבילי ואני זוכר את זה כי הוא לא מהחברים הכי הקרובים שלי? מה חשבת על זה?
- למי קרה שמישהו שלא כזה קרוב אלי התאמץ בשבילי כדי שלא ישאירו אותי בחוץ בהפסקה, או בוואטסאפ, בחלוקה לקבוצות או במשהו כזה? מה חשבת על זה?
5. למדו את הילדים כלים שיעזרו להם לדווח - ביחד כקבוצה או באופן אנונימי
בהרבה מקרים של תוקפנות, ילדים מדווחים שהם פשוט לא ידעו מה לעשות ולכם התעלמו מהמצב.
- אם יש משהו שמפריע או מטריד אותי לגבי ילד מסוים שהוא קצת פוגע, או שאני דואג לו קצת, זה כנראה מפריע לעוד ילדים, אני לא היחיד שיש לו לב ואכפת לו. אפשר גם לבד לדווח על מה שקורה ומפריע, אך תמיד עדיף לדווח ביחד.
- תחשבו על אח, או בן-דוד קטן שאתם אוהבים, והוא כבר בבית הספר או לפחות בגן חובה, ונניח שאחד הילדים מהכיתה שלו מציק לו באופן קבוע. ואז יש פתאום יש ילד אחר מהכיתה שרואה מה הילד שאני אוהב מרגיש, וזה קצת מפריע לו, ולאחר התלבטות מחליט להשאיר פתק אנונימי למורה? אם אני אראה את אותו ילד שדיווח, מה אני אחשוב וארגיש כלפיו? מה אני אגיד לו?
6. הסכם כיתתי לגבי חרם
דווקא כשאין חרם באופק, דברו על נושא החרם.
בשיח כיתתי, מול כל הכיתה, השיגו התחייבות מ- 4 ילדים בכיתה – רצוי ילדים חזקים ו/או מצמיחים – שלא משנה באיזה ילד/ה מדובר – אם יתארגן חרם, הם ישברו אותו. אם קיים סבל – הם יתערבו. (אפשר להראות לכיתה את הסרטון שמופיע באתר בעמוד חרם
7. חרם? בריונות? בדידות? דברו על סבל של ילדים
אם חבורה שלמה מתעלמת ומציקה לילד, אבל יש לו כמה חברים אחרים – אז זה לא חרם…?
אם ארבע חברות מפסיקות לדבר עם החמישית, אבל הן לא תכננו את זה, הן פשוט כועסות עליה…זה חרם?
מצבים רבים של חרם, נתפסים על ידי הילדים כלגיטימיים מכיוון שהם לא 'חרם קלאסי'. לכן דברו עם הכיתה על סבל של ילדים ולאוו דווקא על 'חרם'.
2 Responses
כתבה יעילה מאד.
כמחנכת התוותה לי דרך כיצד לגשת לנושא כ"כ רגיש.
ארגז כלים מצוין ! תודה !
יחידה מעולה ועשירה
מעודדת עשיה בכיתה במיוחד מאגר תפקיד לכל תלמיד . מאוד נמשכתי להזמנה של הרצאה להורים