בריונות רשת סמארטפונים בגיל צעיר

בכיתה ד' סיפרה לי הבת שלי ש"גילי התעצבנה על דנה והוציאה אותה מהקבוצת וואטסאפ של הבנות".
כששאלתי אותה מה היא חושבת על זה, היא אמרה שזה מבאס אבל "זו הקבוצה שלה, אז היא מחליטה…".
אני משערת שאם בזמן משחק בהפסקה גילי היתה מחליטה להוציא את דנה מהמשחק, שאר הבנות היו מעירות לה שהיא לא מחליטה, אבל כשזה מגיע לוואטסאפ, בתמימות של ילדים, הבת שלי וחברותיה חשבו שאם דנה פתחה את הקבוצה, אז היא יכולה להתנהג ולעשות מה שהיא רוצה ולאחרות אין זכות להעיר.
זו רק דוגמה אחת לנורמות התנהגות שליליות ברשתות החברתיות שמתקבעות אצל ילדים בגילאי יסודי – פשוט כי אין שם מישהו מבוגר שיתווך עבורם ויעזור להם להבין – מה לגיטימי ומה לא.
דוגמאות נוספות הן קללות בוואטסאפ שילדים לא יעזו להגיד בקול רם/פנים אל פנים, חוסר הבנה בנוגע לפרטיות כאשר מצלמים ומשתפים בלי לקבל רשות, ועוד.
הרי בגיל צעיר, רוב האינטראקציות החברתיות קורות בנוכחות מבוגר – הורה/מורה/מדריכ/ה, כמעט בלי לשים לב אנחנו מנחים את הילדים לא לחטוף לאחר בגן שעשועים, לא לדחוף בתור, לא לקלל. לפתע בגיל מאוד צעיר אנחנו מניחים להם ביד סמארטפון וחושבים שהם יסתדרו.
אז מסתבר שהם לא מסתדרים, הסמארטפונים משפיעים על הנורמות החברתיות בכיתה, ומייצרים פעמים רבות אקלים עם יותר תוקפנות ופחות אמפתיה.