התמודדות עם חרם חברתי

החרם מהווה נשק אכזרי ורב עוצמה בעולם הילדים. הוא מתרחש לרוב ללא התראה, ללא סיבה אמיתית, מייצר חרדה וחוסר וודאות לגבי האם ומתי יסתיים. מבוגרים רבים נושאים איתם זיכרונות טראומטיים מחרמות בילדות, ואין פלא שהנושא מעסיק הורים ואנשי חינוך ללא הפסקה. 

בשנים האחרונות הפך עידן הרשתות החברתיות את ההתמודדות עם תופעת החרם לקשה עוד יותר עבור המוחרם, שכן הרשת מאפשרת לחרם לחרוג ממסגרת הלימודים אל המרחב הפיזי של חייו האישיים של התלמיד (מחשב, פלאפון) ולאורך כל שעות היממה.

חרם הוא מצב בו קיימת התארגנות קבוצתית נגד ילד, שיכולה להתבטא בהתעלמות מכוונות או בתוקפנות. 

פעמים רבות יש נטייה להגדיר כל מצב של בדידות ודחיקה לשוליים החברתיים כחרם, אבל אם רוצים לטפל ביעילות בתופעה, חשוב שנדע להבחין בין מצבים שונים. מצב בו ילד או ילדה סובלים מבדידות ולא מוצאים חברים, אבל אין התארגנות שמכוונת נגדם – אינו חרם, ולכן על מנת לעזור לאותם ילדים/ות בודדים/ות נצטרך לפעול באופן שונה. 

למה ילדים מארגנים חרם? 

הילדים המחרימים יכולים להציג שלל סיבות, אבל המניע האמיתי לחרמות קשור כמעט תמיד לרצון במעמד חברתי: 

• מארגני החרם לרוב יהיו ילדים כריזמטיים ופופולאריים אשר מעוניינים להחליש מישהו שמאיים על מעמדם (יתכן שהמוחרם היה ממש עד אתמול חבר שלהם וייתכן שמדובר בילד חדש שזוכה להרבה תשומת לב)
• לעיתים ילד שרוצה לבסס את מעמדו בקבוצה, יפגין את כוחו על ידי גיבוש קבוצה שתתנגד ותציק לילד או ילדה חלשים. 

לצד זה קיימים מצבים בהם ילדי הכיתה חשים דחיה או כעס כלפי ילד או ילדה מסוימים בגלל סיבה פיזית או התנהגותית – ילד שנוהג באלימות, ילדה שהורסת באופן קבוע פעילויות, ילדים עם מוגבלות או שונות כלשהיא ועוד.