לכולנו ברור כמה חשוב שילדים ירגישו שייכות לכיתה. אבל רגע לפני שנעבור לאיך גורמים לזה לקרות…בואו נדבר על מדוע בעצם לבני האדם חשוב כל כך להרגיש שייכים?
המוח שלנו מתוכנן להיות חברתי מטבעו. מרגע הלידה, יש לנו "תוכנה" מובנית שעוזרת לנו להתחבר לאנשים אחרים – כמו יכולת לתקשר, להבין אנשים אחרים, להיות אמפתיים ולשתף פעולה.
ככל שאנחנו גדלים, יכולות אלה מתחזקות דרך האינטראקציות שלנו עם המשפחה, החברים והסביבה. להיות חלק מקבוצה זה לא סתם 'נחמד' – זאת למעשה אסטרטגיית הישרדות מעולה! חברות מספקת לנו הגנה, אפשרות לחלוק משאבים ולעבוד יחד.
כשאנחנו מרגישים שייכות, המוח שלנו מקבל איתות של ביטחון. הדבר יוצר תחושת מוגנות שמעודדת אותנו להיות סקרנים, ללמוד ולחקור את העולם בגישה חיובית.
לעומת זאת, תחושת בדידות או איום חברתי גורמת למוח להיכנס למצב "התגוננות". במצב כזה, אנחנו מרגישים פגיעים, רמות המתח שלנו עולות וקשה לנו ללמוד ולהתפתח. העולם נראה מסוכן, והסקרנות שלנו נעלמת.
אז איך נוכל כמורים לגרום לתלמידים/ות שלנו להרגיש שייכים יותר בכיתה?
כאנשי חינוך, אנחנו יכולים להשפיע על תחושת השייכות של הילדים בשני אפיקים:
- להיות מבוגר משמעותי וקשוב הנותן לילדים תחושה שרואים אותם ושאכפת מהם.
- ליצור לילדים הזדמנויות ופעילויות שיעמיקו את ההיכרות ביניהם ויגרמו להם להיפתח לעוד ילדים/ות. מניסיון רב שנים, אנו יודעים שהיכרות היא הצעד הראשון ביצירת אינטימיות ואכפתיות בין ילדים בכיתה, לכן חשוב מאוד להכניס לשגרה הלימודית לפחות פעם בשבוע פעילות חברתית שמשלבת מפגש חווייתי, מצחיק ונעים בין ילדים.
מכיוון שהמטרה העיקרית היא ערבוב והעמקת היכרות, חשוב שפעילויות כאלו יכללו רכיב שגורם לילדים לגלות משהו חדש על אחרים, או שישלבו משחק ושיח בזוגות או בקבוצות קטנות.
הנה ארבעה משחקים שיעזרו להגברת תחושת השייכות בכיתה:
- קרוסלה
נסדר את הכיתה בשני מעגלים- פנימי וחיצוני עם מספר שווה של כיסאות. המעגל הפנימי פונה עם הכיסא החוצה והחיצוני פונה למעגל פנימה, כך שהילדים ישובים זה מול זה. בכל סבב מציגים לכיתה נושא לשיחה (מה אני אוהב לעשות בשעות הפנאי/עם המשפחה?, לאיזה חוגים אני הולך אחה"צ? או כל שאלה שנראית מתאימה לשיח מקרב. מגדירים זמן לשיחה (1-2 דקות, עם טיימר) ובסיומן המעגל החיצוני זז עם הכיסא ימינה למפגש ושיחה עם תלמיד חדש. במידה ומספר התלמידים הוא אי-זוגי, הילד הנוסף מצטרף למישהו מהמעגל החיצוני והם זזים יחד.
מטרת הפעילות היא לשתף מעולמות תוכן שונים ועל ידי כך לייצר קרבה והכרות בין כלל התלמידים, בין בנים לבנות וקצת "לאוורר". בתום הפעילות ניתן לשאול את הילדים: בהרמת יד: למי יצא ללמוד משהו נחמד על אחד מהילדים עימם נפגש? (אם מתאים, אפשר לבקש שישתפו). מומלץ להתחיל בנושאים קלילים ואפילו מצחיקים, ובהתאם ליכולת של השיחה אפשר לעבור ולשלב שאלות 'עמוקות' יותר.
>> כדאי להיזהר משאלות אישיות ומביכות
>> הקפידו על זמן קצר – כך גם אם אני יושב מול ילד שקשנ לי לדבר איתו, מדובר רק בדקה או שתיים.
>> הסתובבו בין הילדים ואם אתם נתקלים בזוג ששותק, עזרו להם.
שאלות לדוגמא:
- משהו מגניב שעשיתי בחופש
- משהו מצחיק שקרה לי בזמן האחרון
- משהו שההורים/ אחים שלי עושים שממש מעצבן אותי
- סרט/סדרה/ספר מומלצים שראיתי בזמן האחרון
- איך נראה יום כיף אולטימטיבי בשבילי?
- כריך החלומות ששולחים לי לביה"ס?
- דומה – שונה (נפש תאומה)
נעמוד במעגל ונבחר מתנדב. נשאל את המתנדב שאלות שיש בהן בחירה בין 2 אפשרויות והמתנדב משיב ע"פ העדפותיו. כל מי שחושב כמוהו נשאר לעמוד, בעוד מי שחושב שונה ממנו מתיישב (ולא קם עד סוף המשחק). נסיים את המשחק כשיש 3-4 ילדים אחרונים שעומדים. שאלות לדוג':
- קיץ או חורף?
- ים או בריכה?
- מתוק או מלוח?
- נטפליקס או קולנוע?
- צפון ירוק או דרום צהוב?
- מוסיקה עברית או לועזית?
- אנגלית או מתמטיקה?
זהו משחק קליל שמאפשר לילדים לחוש הזדהות עם ילדים אחרים וגם לגלות פרטים קטנים אחד על השני.
3. אני כן אני לא
נחלק את הכיתה לשלשות או רביעיות, כל קבוצה תשב במעגל קטן. נסביר לילדים שכל קבוצה תעשה מספר סבבים שבהם כל ילד בתורו יגיד משפט שיתחיל במילים "אני לא…" (למשל: אני לא אוכלת דגים, אני לא יודע לעשות גלגלון וכו'). לאחר כמה סבבים נעצור ונשנה את הנחייה כך שעכשיו כל אחד יתחיל במילים "אני כן". אפשר לשאול בסוף:
בהרמת יד –
- למי היה כיף?
- מי למד משהו חדש על מישהו במהלך המשחק?
- מי גילה משהו שקצת הפתיע אותו?
- להסתדר במעגל הישיבה לפי…
הפעילות הזאת היא בסיס מצוין להחלפת מקומות במעגל בדרך משחקית שאינה מעוררת התנגדות וגורמת לילדים 'להיפרד' מישיבה ליד החברים הטובים שלהם. נבקש מהילדים להסתדר במעגל לפי חוקיות מסויימת (א'-ב' שם פרטי, תאריך לידה, מס' בנין, כמות אחים, ספרה לפני אחרונה בנייד). כדי להכניס קצת אקשן, מומלץ למדוד זמנים עם טיימר.. אפשר לחזור על הפעילות הזאת בכל פעם שמתיישבים במעגל (כל פעם עם משימה אחרת) וכך לדאוג שיהיה פיזור וערבוב בין הילדים.
4. מולקולות
נבקש מהתלמידים להסתובב בכיתה ולהקשיב להנחיות. כשנאמר "STOP" עליהם לעצור ולהסתדר בזריזות בקבוצות לפי המספר שנאמר להם (נתחיל בחמישיות ואז רביעיות וכד'). לאחר שהסתדרו בקבוצות הם צריכים שתי דקות להחליט על תשובה משותפת לשאלה שנשאל: טעם גלידה שכולם אוהבים/ מקום מעולה לטייל בו בארץ/ למצוא את המכנה המשותף המוזר ביותר שיש בינינו וכד'.
>> חשוב להבהיר שאם נתתם מספר שיצר 'שארית' וילדים נותרו לבד – הם יוכלו להצטרף לאחת הקבוצות.
יש לכם דברים שאתם עושים שמגבירים שייכות בכיתה?
נשמח לשמוע בתגובות.
