תפריט
03-6820646
תפריט
האסטרטגיה החינוכית הטובה והיעילה ביותר כהורים היא לספר לילד בכנות על החיים שלי: ילדים ובני נוער חשים לרוב ש”מרבית האנושות” – ההורים, הדודים, האחים, הסבים, המורים והמבוגרים ברחוב בכלל – רוצה להטיף להם בכל רגע לגבי מה הם עשו לא בסדר. לכן רבים מהם, גם ילדים עם התנהגות מצוינת, מגיבים בניסיון “לזפזפ” אותנו בכל פעם שהם מריחים הטפה מתקרבת. אם נהיה כנים עם עצמינו, מרביתנו עושים זאת גם היום כמבוגרים כלפי הורינו. כאשר ילד שומע הטפה מתקרבת הוא נוהג להרים את ההגנות שלו ובכך חוסם את יכולת ההקשבה שלו, והסיכוי שייאמץ שינוי בהתנהגותו פוחת.
לשיח בו אנו משתפים את הילד בחיים האישים שלנו יש מספר יתרונות:
הדבר נכון לגבי כל נושא בחיים, אך אם נתמקד כרגע ברשת ובהשפעותיה, הרי שישנה חשיבות לשתף את הילד בכל פעם שקורה לי אחד מאלו:
טכניקה פשוטה נוספת שעוזרת לנו כמנחים להימנע משיח חינוכי, היא לוודא שאיננו גולשים לשיח שנועד לילדים. לילדים יש מומחיות “להריח” ולזהות מתי השיח הוא חינוכי וקצת פחות אותנטי. כדאי לדמיין שאנו מספרים דברים לחבר קרוב שלנו במקום לילד. מי שיבחן דיאלוגים שיש לו עם חברים טובים, ישים לב שבשיחה עם חבר טוב אנו לא שיפוטיים בדרך כלל, ואם נגלוש אפילו למעט שיפוטיות, תזכה התגובה שלנו למבט מזלזל או זועם. שווה להשקיע מחשבה בשאלה מיהו האדם אשר יכול לומר לנו דברים קשים על התנהגותנו ועדיין נקשיב לו בפתיחות. נשאל את עצמינו כיצד הוא עושה זאת?
חשוב להדגיש, שלא מדובר בהצעה להימנעות מהבעת דעה. בפני חבר טוב אנו מביעים את דעתנו כאשר הוא עושה טעות, או פוגע בעצמו. אך אנו עושים זאת באופן מכבד, מדויק ומדורג, באותו אופן כדאי שנשוחח עם ילדינו.
כשנרצה לשאול שאלות, חשוב להתחיל בשאלות פתוחות. זאת משום ששימוש ברשתות החברתיות מתפתח ללא הרף, המהירות בה אפליקציות חדשות מוטמעות, והשימוש, היצירתי לעיתים, שילדים עושים בהן מקשה עלינו לדעת במה בכלל להתמקד. היבטים רבים של אופן השימוש לא רק שאינם ידועים לנו, אלא שאפילו איננו יודעים שאיננו יודעים. למשל בסדנאות כשאלת בסיס פתוחה אנו שואלים “מה הדברים הקטנים הכי מבאסים שילדים עושים ברשת?”
40% מהילדים מדווחים כי הם מתחרטים על משהו שכתבו או שיתפו ברשת בחודש האחרון (על פי נתוני מחקרים מישראל ומארה”ב). נושא זה יכול להוות פתח טוב לשיח, היות ולא מדובר בהתנהגות שההורה מבקש מהילד לנהוג בה, אלא באינטרס של הילד כפי שהוא עצמו תופס אותו.
כהורה, אני יכול לדבר עם הילד בנוגע לדברים שהוא היה עושה היום אחרת, או לשתף אותו מה הטריקים שעוזרים לי להימנע ממצבים שבהם אני עלול לפעול ואחר כך להתחרט. כל זאת מבלי לחקור על פרטי מקרה מסוים, או אפילו לדעת על איזה מקרה מדובר. שיח עם הילדים יכול להיפתח כך [יש לומר בטון שקט ורגיש]:
“אל תגיד לי כלום, לא רוצה פרטים, אבל… יש לך מקרה בראש שאתה מתבאס שכתבת או שלחת משהו?… [לתת כמה שניות למחשבה].
“…אל תגיד לי כלום, רק תעשה עם הראש אם כן… אני לא שואל אותך על המקרה, אבל יש לך בראש כיוון מה היית עושה קצת אחרת…?”
מניסיוננו כמנחים, אפשר לנהל עם ילדים שיחות שלמות, עמוקות, לעיתים עצובות, כאשר אנו ולפעמים אף הכיתה, לא יודעים מה המקרה שהם מדברים עליו. בשביל לעזור להורים להתגבר על הצורך הבוער לדעת את פרטי המקרה שהילד מתחרט לגביו, כדאי לזכור כל הזמן שני דברים:
את המצב בו הילדים בישראל גולשים ברשת בהיקף שעות קיצוני יחסית לעולם, יש לשנות ברמה הלאומית, הבית-ספרית, וברמת הילד הבודד שבאחריותנו. במקביל יש לשאוף לתעל את השעות בהן הילד שוהה ברשת ללמידה רגשית-חברתית. קיימות עדויות מחקריות וחינוכיות המעידות שניתן לעשות זאת. ביכולתנו לתעל את זמן שימוש הילדים ברשתות החברתיות, באמצעות הזמנתם לצפייה מושכלת באינטראקציה ובדינמיקה של חבריהם כאשר הם מתקשרים למשל בוואטסאפ עם ילדים אחרים בקבוצה.
בהזמנת הילדים להתבוננות על התנהגותם של אחרים יש יתרון נוסף שלא קיים כאשר הילד עצמו מעורב בהתרחשות. שיחה העוסקת במקרה בו הילד עצמו היה מעורב, עשויה להעלות התנגדות ומגננה. לעומת זאת, כשנבקש מהילד לחשוב או לנתח התנהגויות מוזרות של ילדים אחרים ברשת שנתקל בהן, מבלי צורך לשתף אותנו בפרטים, הוא עשוי ליהנות משיח כזה ולחוש כמי ש”יודע הכול” שהרי הוא מזהה התנהגויות כאלו. ברמת הקבוצה, כשנשאל ילדים מי ראה תופעות מסוימות (כמובן בלי צורך לשתף במי מדובר), הם ישמחו להראות לכולם כיצד הם מתבוננים בחוכמה בדינמיקות הכיתתיות.
השאלות יכולות להתייחס להתנהגות שהילד היה עד לה או אפילו חווה אותה
בשאלות לגבי מצבים שהילד עצמו היה מעורב בהם, החיסרון הוא שהילד עלול לחוש שמדובר בחטטנות ולסגור את עצמו בפני דיאלוג פתוח. לכן אם בחרנו לשאול ביחס להתנהגויות שהילד עצמו חווה, חשוב שנתמקד במצבים בהם הילד הוא הנפגע ולא האשם. היתרון בכך הוא שילדים מוצאים בקלות מקרים בהם הם נפגעו, ובחלק מהמקרים הם יודעים ששיתוף של ההורים בכך יזכה באהדה כלפיהם.
כל תופעה הנוגעת לתקשורת ברשת שאנו מבקשים ללמד את ילדינו לגביה, נציע לילדינו להתבונן בה באמצעות תקשורת של ילדים אחרים.
“איפה נראה לך שילד נעלב יותר, כשמקללים אותו בקבוצה של שלושה ילדים או בקבוצה של שלושים?”
למורים – שיעורי בית מכינים בוואטסאפ: למורים נציע לקחת את השאלות כאן ולהפוך אותן ל”שיעורי בית”, בהן ילדים מקבלים משימה לעקוב, לנתח ואפילו לתאר בכתב דינמיקות ברשת.
זה עובד גם בריאליטי? נציע כאן, גם אם הדבר אינו נוגע לתקשורת וירטואלית, לנצל את אותו העיקרון לתיעול הצפייה של ילדים בתוכניות ריאליטי. אנו כמובן מתנגדים שילדים יצפו בזה, אך אם זיהינו שהילדים צופים בסדרות מסוג זה, ניתן לשאול אותם שאלות חתרניות אשר יהפכו את הצפייה למושכלת יותר, למשל:
כקו מנחה נעדיף תמיד לסיים בטון חיובי, ובהעצמה של הכוחות והכלים שכבר קיימים אצל הילד. אנו יכולים לשאול אותו, או אותו ואת חבריו כאשר באו לביקור:
כהורה או מורה אני יכול כמובן לשתף מהם הטריקים שעוזרים לי להימנע מדברים שאני עלול להתחרט עליהם, אבל אם אעשה זאת חשוב שאשתף רק ב”טכניקות” שאני באמת עושה בהם שימוש, ולא סתם בהצעות חינוכיות שנראות לי כמו הדבר הנכון לעשות. גם הדרך בה אספר זאת לילד חשובה – נעשה זאת באותו אופן אשר בו הייתי משתף חבר קרוב בטריקים שעובדים לי.
במערכי השיעור בפרק 11 ובפעילות הורים-ילדים בפרק 13 מופיעות לנוחיותכם כל שיטות העבודה המעשיות והשאלות הרלוונטיות. מדובר בקובץ עבודה בו מנחי מרכז מצמיחים עושים שימוש נכון לימים אלו (מחצית 2018).
קבלו את הספר בחינם
על ידי הצטרפות ל”עיגול לטובה”
הצטרפו לרשימת תפוצה
